בקצרה
- זמן שיחה אפקטיבי במוקד ממוצע: שעתיים עד שלוש מתוך שמונה. השאר מתחלק בין חיוגים, המתנות, תיעוד וחיפושים.
- שלושת הגזלנים הגדולים: חיוג ידני והמתנה למענה, תיעוד ועדכוני מערכות, ואיתור והכנת הליד הבא.
- אף גזלן לא מורגש ביום עצמו: הם נמדדים בדקות בודדות, אבל מצטברים לשעות. לכן חייבים למדוד, לא להעריך.
- חייגן חכם, תיעוד אוטומטי ותור מסודר מחזירים ביחד שעה וחצי עד שעתיים ביום לכל נציג.
כשמנהל רוצה יותר שיחות, האינסטינקט הוא ללחוץ: יעדים יומיים, תחרויות, עוד מרץ. אבל הבעיה כמעט אף פעם לא נמצאת במרץ. היא נמצאת במבנה היום: נציג שמחייג ידנית, מתעד ידנית ומחפש לידים ידנית פשוט לא יכול פיזית לדבר יותר. במקום ללחוץ על האנשים, בואו נמפה את הזמן, ונראה כמה ממנו אפשר לקנות בחזרה.
המפה: יום עבודה של שמונה שעות
| פעילות | זמן טיפוסי | מה אפשר להציל |
|---|---|---|
| שיחות בפועל עם לקוחות | שעתיים עד שלוש | זה החלק שרוצים להגדיל |
| חיוג, צלצולים, אין מענה, תפוסים | שעה עד שעה וחצי | רובו נעלם עם חיוג אוטומטי |
| תיעוד, סיכומים ועדכוני CRM | שעה עד שעה וחצי | כמעט כולו, עם תיעוד אוטומטי |
| איתור הליד הבא וקריאת היסטוריה | חצי שעה עד שעה | רובו, עם תור חכם והקשר על המסך |
| הפסקות, ישיבות, הדרכות | שעה עד שעתיים | לא נוגעים: זה חלק בריא מהיום |
המספרים משתנים בין מוקדים, אבל היחס כמעט תמיד דומה: על כל שעת שיחה יש שעה עד שעתיים של עבודה סביב השיחה. וזה לפני שדיברנו על מה שהעומס הזה עושה לריכוז של הנציג.
גזלן ראשון: החיוג עצמו
חיוג ידני נשמע מהיר: עשרים שניות לחיוג. אבל תוסיפו את הצלצולים עד ייאוש, את התפוסים, את המשיבונים ואת המספרים השגויים, ותגלו שנציג בחיוג ידני מבזבז דקות שלמות על כל שיחה שנענתה. חייגן חכם הופך את המשוואה: המערכת מחייגת ברקע, מסננת את מה שלא נענה, והנציג מקבל רק שיחות חיות. במספרים: פי שניים עד שלושה זמן שיחה מאותו יום עבודה.
גזלן שני: התיעוד
על זה כתבנו מדריך שלם, אז רק השורה התחתונה: סיכום ידני ממוצע לוקח שלוש עד חמש דקות לשיחה. כפול עשרים שיחות ביום, זו שעה וחצי. תיעוד אוטומטי מוריד אותה לדקות של אישור וגמרנו.
גזלן שלישי: "מי הבא בתור?"
בין שיחות, הנציג פותח את הרשימה, מתלבט, קורא היסטוריה, מחליט. שתיים עד ארבע דקות של החלטה שאין בה ערך מכירתי, עשרות פעמים ביום. כשהתור מנוהל חכם, ההחלטה כבר קרתה: הליד הבא עולה מעצמו, עם ההקשר על המסך. הנציג לא בוחר את השיחה הבאה, הוא פשוט מנהל אותה.
החשבון הפשוט
שעה וחצי שחוזרות לכל נציג ביום הן 30 שעות שיחה נוספות בחודש. בצוות של עשרה נציגים, זו תוספת שוות ערך לשלושה נציגים חדשים, בלי גיוס, בלי חניכה ובלי עלות שכר. זו הסיבה שכלי היעילות מחזירים את עצמם מהר כל כך: הם לא משפרים את הנציג, הם מחזירים לו את היום.
מאיפה מתחילים
קודם מודדים שבוע אחד: כמה שיחות, כמה זמן שיחה נטו, כמה זמן מקלדת. אחר כך תוקפים את הגזלן הגדול ביותר אצלכם, ברוב המוקדים זה החיוג או התיעוד. ורק בסוף מדברים על יעדים: כשמבנה היום נכון, היעדים מגיעים מעצמם. מוקד שמנסה את הסדר ההפוך מקבל נציגים שחוקים ואותם מספרים.
שאלות נפוצות
איך מודדים את חלוקת הזמן בלי לעמוד עם סטופר?
אם החיוג עובר דרך חייגן, הדאטה כבר קיימת: זמן שיחה, זמן בין שיחות, כמות חיוגים ומענים. את זמן התיעוד מעריכים מהפער בין סוף שיחה לתחילת הבאה. שבוע אחד של דאטה נותן תמונה מדויקת מספיק לכל החלטה.
לא עדיף פשוט להעלות יעדי שיחות?
יעד גבוה על מבנה יום שבור מייצר אחת משתיים: שיחות קצרות ורדודות שממירות פחות, או דיווחים יצירתיים. קודם מחזירים זמן, אחר כך מעלים יעדים. באותו סדר זה עובד; בסדר ההפוך זה נשחק.
כמה מהחיסכון באמת מתורגם לשיחות?
לא מאה אחוז, ולא צריך. גם אם שני שליש מהזמן שהוחזר הופך לשיחות והשאר לנשימה, ההשפעה על התפוקה דרמטית, והנשימה עצמה משפרת את איכות השיחות. עייפות היא מס על ההמרה.